החלטה בתיק בש"א 26450/06

1.         לפני בקשה להורות למשיב להשיב בתצהיר, ערוך וחתום כדין, מהם המסמכים הרלבנטים הנוגעים למחלוקת שבין הצדדים המצוים ו/או שהיו מצויים ברשותו ו/או בשליטתו ו/או שאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה, וכן להורות להמציא לעיון המבקשת את כל המסמכים שנזכרים במסגרת תצהיר גילוי המסמכים מטעמו, כל זאת בהתאם ללשון תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: " תקנות סדר הדין האזרחי").

2.         העובדות

2.1               עניינה של התובענה הוא בבקשה להצהיר כי הגב' מריה לורטו סרנו (להלן: "המבקשת") אינה חבה כל חוב כלפי הבנק הנתבע (להלן: "המשיב"), וכן להצהיר כי החוב נשוא שטר המשכנתא מספר 316409613, בגינו נפתח תיק הוצאה לפועל, נפרע ושטר המשכנתא מבוטל ועל כן יש להורות על סגירת תיק ההוצל"פ ומחיקת רישום המשכנתא ברשם המקרקעין.

2.2               המבקשת, אזרחית ספרד, פתחה בשנת 1996, יחד עם בעלה, איש עסקים ישראלי שמרכז חייו מחוץ לישראל, חשבון מט"ח בסניף פתח תקווה של המשיב, זאת לאחר שהזוג התקשר עם איש עסקים ישראלי, מר עמוס לוזון, שעיקר עיסוקו היה בנדל"ן (להלן: "לוזון"). בשלב מסוים נמחק בעלה של המבקשת מהחשבון והיא נותרה כבעלים יחיד בו. מחשבון זה נלקחה על ידי המבקשת הלוואה דולרית לצורך השקעה בנכסי נדל"ן שהובטחה במשכנתא. במסגרת מערכת היחסים העסקית שבין הצדדים, נחתם ייפוי כוח כללי בחשבון המט"ח שהעניק ללוזון כוח לפעול בחשבון לצורך מימון עסקאות נדל"ן שנרקמו בין הצדדים.

2.3               בכתב התביעה נטען כי לוזון מעל באמונה של המבקשת, השתמש בייפוי הכוח לשם פתיחת חשבון נוסף, כאשר הוא חורג מההרשאה שניתנה לו באמצעות ייפוי הכוח, נטל כספים מחשבונות המבקשת והעבירם לחשבונותיו, שיעבד כספים מחשבון המט"ח כבטוחות להלוואות שנטל, כל זאת ללא הרשאה. נטען כי המשיב ידע על המעשים האסורים, אך לא התריע בפני המבקשת, ונמנע מליידע אותה בגין הפעולות האסורות שמבצע לוזון בכספים, תוך שהניח לחשבונות לצבור יתרות חובה בסכומים גבוהים שצברו ריבית, ומבלי שציין בפני המבקשת ובעלה את דבר קיומם של חובות אלה, ולא פנה אליהם בבקשה לפריעת החובות, רק משום מערכת היחסית שהייתה בינו לבין לוזון, ולאחרונה פנה למבקשת בדרישה לפירעון החובות שהצטברו, והוא פועל למימוש המשכנתא.

2.4               המבקשת ובעלה פנו לבית משפט זה לשם קבלת סעדים נגד לוזון. במסגרת ת.א 1353/06, הנמצא בשלביו המקדמיים, נתבקש צו למתן חשבונות לשם חשיפת כל הכספים שנגזלו מהם. באוגוסט 2006, הגישה המבקשת תביעה זו כנגד המשיב. באוקטובר 2006 פנתה המבקשת למשיב בדרישה לקבלת תצהיר גילוי מסמכים מטעמו, אך דרישה זו לא נענתה, הגם שהמבקשת פנתה במכתב תזכורת נוסף בסוף חודש נובמבר 2006.

2.5               ביום 20.12.06 הוגשה בקשה נשוא החלטה זו, שלא נענתה על ידי המשיב. מאחר והמשיב לא הגיב לבקשה, הגישה המבקשת ביום 17.1.07 בקשה למתן החלטה בבקשה, תוך שהיא מבקשת לחייב את המשיב הוצאות משפט ראויות, נוכח התנהלותו.

2.6               בין לבין, נדונה בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על המשיב לממש משכון על נכס מקרקעין של המבקשת ולאחר שניתן צו מניעה זמני, הוגשה רשות ערעור. בית המשפט העליון קיבל ביום 15.1.07 את טענות המשיב, והחזיר את התיק לבית משפט זה על מנת שיכריע בבקשה למתן סעד זמני מחדש, לאחר שייחקרו המצהירים מטעם בעלי הדין, תוך שבשלב זה הצו הזמני נותר בעינו.

3.         טענות הצדדים

3.1               המבקשת טוענת כי תצהיר גילוי מסמכים נועד לשם ייעול הדיון המשפטי וכדי לחסוך בהוצאות, שכן גילוי האמת משרת את אינטרס הצדדים והאינטרס הציבורי.

3.2        המשיב אינו מתנגד למתן הצו לעיון וגילוי מסמכים בתנאי שהמועדים יחלו מיום מתן ההחלטה בבקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני ולאחר חקירת המצהירים בתיק, על פי החלטת בית המשפט העליון מיום 15.1.07. לטענתו, בקשת המבקשת למתן הצו אינה נקייה משיקולים זרים, תוך שתכליתה היא ניסיון ליצור יתרון דיוני לקראת חקירת המבקשת במסגרת הבקשה לצו מניעה.

3.2               מוסיף המשיב וטוען כי אם לא תתקבל בקשת צו המניעה, ותמומש המשכנתא על נכס המקרקעין, אזי ככל הנראה שיתייתר יתר הדיון בתיק זה. המשיב טוען כי אין לתביעה כנגדו בסיס משפטי או עובדתי, ואין בהררי המילים כדי ליצור יש מאין. הבקשה לצו מניעה זמני הוגשה על ידי המבקשת בשיהוי רב, ובניגוד להלכות של בית המשפט העליון בעניין מימוש בטוחות שאינן בית מגורים. עוד טוען המשיב כי הבקשה דנן מהווה שימוש ציני לרעה בהליכי בית המשפט, שכן אין אמת בטענות המבקשת והן סותרות את התנהגותה של המבקשת, את נספחי הבקשה  ואת המסמכים עליהם חתומה היא.

4.         דיון

4.1        כללי הליכי גילוי המסמכים קובעים שלכל צד שמתדיין קמה הזכות לעיין בכל המסמכים המצויים באמתחת הצד שכנגד, על מנת לייעל את ההליך המשפטי. ההלכה היא כי במסגרת הדיון האזרחי יש להבטיח גילוי רחב ככל הניתן של המידע שיש לו קשר הדוק עם התובענה. (ראה לעניין זה ע"א 2271/90 ג'מבו נ' אמיר מרדכי , פ"ד מו (3) 793 וכן רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי ואח' , פ"ד מט (4) 54). השימוש בכלי הדיוני של גילוי מסמכים, נועד, עד כמה שניתן, ליצור שוויון בין בעלי הדין המתדיינים. גילוי המסמכים מהווה כלי עזר, שהוא מעבר לעיקרון השוויון, ויש בו כדי להשיג מטרות דיוניות נוספות, שחלקן  נוגע לחיסכון בזמן שיפוטי וחלקם נוגע לקבלת נתונים שיאפשרו את הוכחת התביעה או דחייתה.

הצורך לחשוף מסמכים המצויים בחזקת מי מהמתדיינים היא על מנת לאפשר לכל אחד מהצדדים להיות ערוך לדיונים כפי שנקבע על ידי כב' השופט ויתקון בע"א 327/68 מנגר ואח' נ' ביינון ואח' , פ"ד נב(2) 602 , שדבריו תואמים גם את ימינו אנו:

"חשוב שמראשית המשפט יגלה כל צד את מלוא החומר שבידיו, שלא יהא יריבו מופתע, יוכל להתכונן כהלכה, ולא יוסתר ממנו דבר העשוי להוציא לאור את זכותו."

4.2        תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת בעניין גילוי מסמכים כדלקמן:

"112. צו גילוי מסמכים

בית המשפט או הרשם רשאי, לפי בקשת בעל דין, ליתן צו לפי טופס 10, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר ערוך לפי טופס 11, מה הם המסמכים הנוגעים לענין הנדון המצויים, או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה;בית המשפט או הרשם רשאי לסרב לבקשה או לדחותה לזמן אחר, או ליתן כל צו אחר שייראה לו מתאים, בין דרך כלל ובין לסוגים של מסמכים."

התקנה קובעת, כי חובת גילוי מסמכים בהליכים אזרחיים, לבקשת בעל דין, משתרעת על המסמכים שנוגעים לענין שנדון בין הצדדים, וכן כי בית המשפט רשאי ליתן כל צו אחר שייראה לו מתאים, בין אם מדובר בצו כללי או בצו ספציפי. תקנות 113-117 לתקנות משלימות את ההסדר בדבר גילוי ועיון בנוגע למסמכים כלליים וספציפיים, בין אם נזכרו בכתבי הטענות של בעל הדין השני או בתצהיריו, ובין אם לאו. (ראה לעניין זה א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , מהדורה שמינית 2005, בעמ' 186).